משנת ארץ ישראל על משנה יומא ה׳:ב׳

2 משניטל הארון – במקדש השני לא היה ארון כלל. לפי מסורות חז"ל נגנז הארון בשלהי הבית הראשון, או אף מעט קודם לכן, ולפי גישה אחרת גלה לבבל ונגנז. לפי האמונה יחזור הארון רק באותו מקדש מושלם ואוטופי שייבנה לעתיד לבוא. על כן המשנה הקודמת היא למעשה ניסוח של ההלכה האוטופית, כאשר יעמוד הארון שנית על כנו. למסקנה זו חשיבות להבנת מבנה החומר שבמשנה. המשנה אינה רק זיכרון היסטורי אלא שילוב של זיכרון רֵאלי, דיונים דיאלקטיים הלכתיים ופסוקי המקרא. כפי שראינו, דברי רבי יוסי שבמשנה הקודמת הם ניתוח של פסוקי המקרא כפי שהבינם החכם. גם חכמים מתארים את המקדש כפי שהיה צריך להיות, עם ארון קודש, בדים וכפורת, ומשנה ב מתאימה את ההלכה למציאות, או נכון יותר משנה ב מתארת את המציאות ומשנה א מתאימה את המציאות למקדש האוטופי המתואר בתורה.

3 התלמוד הבבלי מתחבט אם יש לגרוס "משניטל הארון" או "משנגנז הארון" נג ע"ב, וכמובן אין זו מחלוקת על נוסח המשנה אלא יש בה ביטוי לדעות השונות בדבר גורלו של הארון הקדוש והנערץ.

4 אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים – לכאורה 'ימות נביאים ראשונים' כאן הוא כינוי לדבר הקיים מראשיתו של עולם. ברם בספרות חז"ל פרשנויות מצמצמות למונח זה.

5 1. נפתח בסוגיית הבבלי למשנת סוטה פ"ט מי"ב הקובעת שאורים ותומים פסקו משמתו נביאים הראשונים: " 'משמתו נביאים הראשונים'. מאן נביאים הראשונים? אמר רב הונא: זה דוד ושמואל ושלמה. רב נחמן אמר: בימי דוד זימנין סליק וזימנין לא סליק, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, שאל אביתר ולא עלתה לו, שנאמר: שמואל ב טו כד 'ויעל אביתר' " בבלי, סוטה מח ע"ב. פירוש הבבלי מבוסס על ניתוח המובאות המקראיות של האורים והתומים, ואכן הפעם האחרונה שהם נזכרים בה כמקור תשובה קונקרטית מיוחסת לימי דוד. מסקנה זו עולה גם ממשנה אחרת הקובעת שעשרים וארבעה משמרות כהונה תוקנו בימי "נביאים ראשונים". פסוקי המקרא מייחסים תקנה זו לדוד ושלמה דברי הימים א ט כב ולשמואל הרואה משנה, תענית פ"ד מ"ב ומקבילות רבות.

6 2. מלאחר ימי השופטים ועד לנביאים בראשית ימי הבית השני אבות דרבי נתן, הוספה לנו"א פ"א, עמ' 150.

7 3. הנביאים ישעיהו וירמיהו תוס', ברכות פ"ה ה"א, כפי שהתפרשה בירו', ברכות פ"ה ה"א, ח ע"ד, ואולי גם עמוס ספרי דברים, כז, עמ' 43; שנז, עמ' 428. מסורת קרובה אומרת שקבר דוד וקבר חולדה נמצאים בירושלים מימי נביאים הראשונים, ונראה שכך מכנים את התקופה של ימי הבית הראשון תוס', נגעים פ"ו ה"ב, עמ' 625; אבות דרבי נתן, נו"א פל"ה, עמ' 104.

8 4. ראשית ימי בית שני, שהמסורת מייחסת להם את בניית שערי הבית השני ירו', עירובין פ"ה ה"א, כב ע"ג. זו כנראה גם כוונת המימרה שמימיהם פעלה גינת ורדים בירושלים. כפי שנראה להלן, גם ביטול אורים ותומים מיוחס לתקופה זו.

9 אם כן, לפנינו פרשנויות שונות למונח זה, ולא נתפלא על בעל שכל טוב הנאבק למתן עצמאות לחכמי בבל לתקן את עיבור השנה, באמרו: "ואין אדם יכול לומר 'במה דברים אמורים בנביאים הראשונים כגון משה ואהרן יהושע והזקנים והנביאים. אבל בדורות האחרונים...' " שכל טוב לבראשית יז. אם כן, אצלו "נביאים ראשונים" הם כל ימי בית ראשון, מימות משה ואילך. משנתנו משתמשת במונח לתאר דבר שהיה "מאז ומעולם" או "מששת ימי בראשית", ואפילו קודם להם.

10 ושתייה נקראת – אבן השתייה היא האבן המצויה היום במרכז המבנה המכונה "מסגד עומר", והוא קטע של סלע חשוף ומתחתיו מערה טבעית קטנה. בזמן בניית המקדש הראשון או השני הוחלקה ויושרה במת ההר לצורך בניית המקדש. הסלע הטבעי היה משולב ברצפת קודש הקודשים, ולפי המסורת ניצב הארון על הסלע או שהסלע היה לפניו.

11 לפי המסורות היהודיות זו האבן שממנה נבנה העולם. לפי הבבלי: "שממנה הושתת העולם" נד ע"ב, כלומר שהעולם החל להיבנות מאבן זו, וזאת לפי הדעה שהעולם נברא מציון. בירושלמי נוספה דעה שנייה: "שממנה הושתה העולם", כנראה מלשון שתי. כידוע, בתהליך האריגה מניחים תחילה את חוטי השתי המשמשים כבסיס לאריג, והכוונה אפוא שמאבן זו נארג העולם. לפי תפיסה זו: "כשברא הקב"ה את עולמו כילוד אשה בראו מה ילוד אשה מתחיל בטבורו ומותח לכאן ולכאן ארבע צדדים כך התחיל הקב"ה לבראות את עולמו מאבן השתיה וממנה הושתת העולם". נוסח זה הוא מאוחר, אך אין הוא אלא פירוט והרחבה של הסברי התנאים. מסורת זו מחברת את אבן השתייה ל"טבור הארץ". המונח "אבן שתייה" אינו מופיע במקורות חוץ רבניים, אך הגדרת ירושלים כטבור הארץ מופיעה גם במקורות חוץ רבניים מימי בית שני יוספוס ואחרים, ואולי גם בספרות כיתתית. הטבור הוא המרכז, המקום הגבוה, ובעיקר השורש שממנו התפתח העולם.

12 מסורת אחרת מספרת שכאשר בנה דוד את המקדש חפר ומצא את אבן השתייה, וכאשר הוציא אותה פרצו כל מעיינות תהום ועמדו להציף את העולם. רק שימוש בשם המפורש מנע את האסון. נוסח אחר משלב את שתי התפיסות: אבן השתייה היא האבן שבה תחם בורא עולם את מי התהום, והיא תחת היכל ה' תנח', ויקרא ח; פרקי דרבי אליעזר, פ"ט ועוד. בספרות הנוצרית היא מכונה "האבן הנקובה", והנוסע מבורדו מספר כי היהודים באים אליה בתשעה באב כדי לבכות על חורבן הבית.

13 גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות – גם היום אבן השתייה היא מעט מעל פני הקרקע בהר הבית, ועליה היה נותן – את המחתה עם הגחלים. אבן השתייה נתפסת כמעין תחליף לארון הקודש, שכן היא מקום הקודש עצמו. כפי שראינו לעיל יש לאבן קדושה בפני עצמה, וממילא מובן שהיא התחליף לארון הקודש. הקשר בין אבן השתייה וראשית העולם לקטורת הכפרה ביום הכיפורים בונה מערך סמלי מובהק של בריאה מחודשת עם התשובה והסליחה.